כד הקמח
והנה רז"ל בארו לנו כי מדת הכנעת היצר דוחה מצות עשה של תורה מצות פריקה, וזה שאמרו בבבא מציעא פרק אלו מציאות (בבא מציעא דף לב ב) אוהב לפרוק ושונא לטעון מצוה לטעון עם השונא כדי לכוף את יצרו. וזה עיקר התורה שיכוף אדם את יצרו ויכניע לבו מן התאות הגשמיות שלא יבוא בדבר מהם כנגד השם יתעלה. וכן אמר שהע"ה (משלי י״ב:י׳) יודע צדיק נפש בהמתו. ועיקר פירושו כי הצדיק מכניע ומשבר נפש הבהמית שלו והוא מלשון (שופטים ח׳:ט״ז) ויודע בהם את אנשי סכות וגו'. כי הצדיק משעבד אותה ביד היצר הטוב ואם הוא משועבד לה הנה הוא פחות מן הבהמות. וכשהוא מכניע ומשבר אותה הנה הוא צדיק מעולה יותר מן המלאך לפי שהוא יש לו מונע מה שאינו למלאך. וזה הוא שאמרו רז"ל (חולין פ"ז דף צא ב) גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת. וזה הוא שכתוב (משלי י״ג:י״ט) תאוה נהיה תערב לנפש. מלשון (דניאל ח׳:כ״ז) נהייתי ונחליתי, יאמר התאוה הנשברת תערב לנפש המשכיל, ותועבת כסילים סור מרע ודבר זה מתועב אצל הכסיל שהוא הפכו שאינו רוצה להכניע תאותו. נמצאת למד שמדת ההכנעה נבחרת ורצויה אצל השם יתעלה והיא עיקר העבודה בנבראים ותכלית כונת התורה בתעניות ובתפלות ובמלקיות: וחייב אדם לרחם על העני כדי שיתבונן כי העולם גלגל ויפחד ע"ע ועם זה יכנע, וכמו שאמרו רז"ל (חלק דף קח) שהיסורין מכפרין, גם ר"ע שהיה אומר חביבין יסורין אינו אלא בשביל ההכנעה שעם המדה הזאת ישיג האדם רצונו של מקום. ואותם שהולכים בשרירות לבם ואינם רוצים לקבל עול ההכנעה הנה הם נענשים בעוה"ז וגם בעוה"ב לא יצילו את נפשם מיד הקב"ה, אבל עתידין לקבל דינם ליום הדין ולא בידי אדם כענין שכתוב (שמואל ב כ״ג:ו׳) ובליעל כקוץ מונד כלהם כי לא ביד יקחו, ותרגם יונתן בכן לית פורענותהון ביד אינש אלהין באישתא עתידין כד איתגלי בי דינא רבא למיתב על כורסי דינא למידן ית עלמא, ועל זה אמר ישעיה בכאן (ישעיהו ס״ו:א׳) כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי וגו' ואת כל אלה ידי עשתה וגו', יאמר הנבראים העליונים שבשמים והנבראים שבארץ כלם נבראים וכלם שלי ואי זה בית תוכלו לבנות לי שיהיה לי כדאי ואת כל הנמצאים האלו ידי עשתה ויהיו כל אלה נאם ה', יתכן לומר ששעורו בנאום ה' כענין שכתוב בדבר ה' שמים נעשו, אעפ"כ מסתכל אני אל עני ונכה רוח, כלומר עיקר השגחתי והשגחת רצוני אל הצדיק הנכנע שאחר שחטא בשוגג מתנחם והוא חרד על דברי כשעבר עליו, זהו שאמר (ישעיהו ס״ו:ב׳) ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי, וכן הזכיר בסמוך שמעו דבר ה' החרדים אל דברו. ודומה לזה הזכיר משה רבינו (שמות ל״ב:כ״ו) מי לה' אלי. וענינו מי הירא וחרד לדבר ה' ואז נתאספו אליו כל בני לוי שהיו יראים וחרדים לדבור (שם כ) לא יהיה לך ששמעו בסיני ושעברו ישראל עליו:
אורחות צדיקים
בעולם יש אילנות ועשבים ופירות טובים ורעים. יש שיש להם ריח טוב ופירות טובים לתחייה ולרפואה, ויש עשבים ושרשים ופירות להמית, כעשבי סמי המות, וכקוץ ודרדר. הטובים נדמו לטובים, כדכתיב (שיר השירים ב ב-ג): "כשושנה בין החוחים... כתפוח בעצי היער". והרעים נדמו לרעים, כדכתיב (שמואל ב כג ו): "ובליעל – כקוץ מֻנָד כֻּלָּהַם".
שער הגמול - רמב''ן
אלו דבריו זכרונו לברכה ואינם דברים נוחים לדעתנו מפני שדברי רבותינו זיכרונם במחלוקת שהזכיר אינם על דיני גיהנם המצוי תמיד שהוא לדברי הכל מקום דין באש נפלאה לברכה דקה בראה האלהים לעונש ולאבד רחקיו ולהצמית כל זונה ממנו אבל יש לדעת רבותינו זיכרונם לברכה עוד יום מועד לדין עמים והוא היום שהנביאים מעידים אותנו "הנה יום בא בוער כתנור" ואמר מלאכי "יום ה' הגדול והנורא" כי כמו שנדונין בראש השנה על חיי העולם הזה ונדונין כל אדם ביום מיתתו על שכר נפשו ועונש גיהנם כן נידונין הכל ביום הדין מתחלת ימות התחיה על עניין אותו שכר העתיד לעולם הבא אם ראוי לתחיית המתים ולנועם הגוף והנפש באותו זמן וכן כתוב באותו העת "ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם" והן רשעים כגון אומות העולם ועוברי עבודה זרה שיגמר דינם לדראון עולם ושלא ינעמו בחיים ההם אלא ישארו בדראון שלהם או יכפול עליהם עונש ממידה הקשה לרעה הימנה כפי מה שנתחייבו ועל הדין הזה שנינו במשנה אנשי דור המבול אין להם חלק לעולם הבא ואין עומדין בדין ואנשי סדום אין להם [חלק לעולם הבא] אבל עומדין בדין וכן בכל מקום שתמצא בדבריהם זיכרונם לברכה אריכות העונשים לעתיד הוא מהכרתת הנפש החוטאת בדין ההוא כמו שאמרו בואלה שמות רבה (ל כ) שאלו ישראל לבלעם אימתי היא אמר להם "אראנו ולא עתה" אמר להם הקדוש ברוך הוא זו היא דעתכם אי אתם יודעין שסופו לירד לגיהנם ואינו רוצה שתבוא ישועתי וכו' זה העניין לדין גיהנם העתיד ליום הדין הגדול ויונתן בן עוזיאל עליו השלום אמר בתרגום "כי לא ביד יקחו" (שמואל ב' כ"ג ו ז) בכן לית פורענותהון ביד אינש אלהין באישתא עתידין לאיתוקדא די ליתוקדין באתגלא בית דינא רבה למיתב על כורסי דינא למידן ית עלמא" ואמרו במכילתא (בשלח ויסע ד) אם תזכו לשמור את השבת תנצלו משלוש פורעניות מיום גוג ומגוג ומחבלו שלמשיח ומיום דין הגדול ואמרו בילמדנו (תנחומא ישן) ובמקומות אחרים במדרש (מדרש שמואל א כד) "למה הרגזתני להעלות אותי" שהיה שמואל מתירא שהגיע יום הדין אף על פי שכבר מת זה כמה היה סבור שהוא הדין העתיד שהכל נידונין בו ועל זה אמר ריש לקיש (עבודה זרה ג' ב') "אין גיהנם לעתיד לבא" והוא יום הדין העתיד לבוא אלא הקדוש ברוך הוא מוציא חמה מנרתיקה ומקדירה רשעים נידונין בה וצדיקים מתרפאין הימנה והם הצדיקים שזכו לתחיה ועמדו במומם כמו שהלכו מת חגר או סומא עומד במומו שלא יאמרו "מן השמים ריפא אותם אלו אחרים הם " והביאו ראיה לזה מדכתיב "הנה יום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושי רשעה קש ולהט אותם היום הבא אמר ה' צבאות אשר לא יעזוב להם לא שורש ולא ענף" ודרשו "לא שרש" בעולם הזה "ולא ענף" לעולם הבא והצדיקים שמתרפאין בה דרש עוד רבי שמעון בן לקיש דכתיב "וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה" והנה אין זה גיהנם ההווה לאדם אחר המות וכן פירש בתחילת מסכת עבודה זרה (ג' ב') "ותעשה אדם כדגי הים כרמש" מה דגים שבים כיון שקדדה עליהם חמה מיד מתים אף בני אדם כיוון שקדדה עליהם חמה מיד מתים והעמידוה בעולם הבא כרבי שמעון בן לקיש דאמר "אין גיהנם לעתיד לבא אלא הקדוש ברוך הוא מוציא חמה מנרתיקה" הרי ביארו כי זו המימרא של רבי שמעון בן לקיש אינה [אלא] בעולם הבא והוא עולם שאחרי[ה] התחיה כמו שאנו עתידים לבאר בראיות גמורות וכן המימרה הזו שנויה בבראשית רבה (פ"ו ט') גלגל חמה יש לו נרתיק מה טעם "לשמש שם אהל בהם" ובריכה של מים לפניו בשעה שהוא יוצא הקדוש ברוך הוא מתיש את כחו במים שלא יצא וישרוף את העולם אבל לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא מערטלו ומלהט בו את הרשעים מה טעם "ולהט אותם היום הבא" ואתה יודע שדין גיהנם בכל יום הוא מכלל הזמן הזה ההווה עכשיו כפי מה שנתפרש מדברי רבותינו זיכרונם לברכה וזו הנזכר בכאן בזו המימרא אינו אלא לעתיד לבא לכשיתערטל השמש מן הנרתיק הזה שהזכירו עליו שהוא בתוכו בעולם הזה כמו שכתוב "לשמש שם אהל בהם" והחזירו עוד מימרא זו במדרש תהלים ואמרו מה הקדוש ברוך הוא עושה לעתיד לבא שולף אותו מנרתיקו ומביאו לרקיע שני ודן בו את הרשעים וכן דברי החכם האחר (ב"ר פ"ו י') והוא רבי יהודה ברבי אלעי אמר לא יום ולא גיהנם אלא אש היא שהיא יוצאת מגופו ומלהטתו כל הדברים האלה לעתיד הם וכן אמרו עוד (מדרש תהלים יט) אפילו בשעה שהקדוש ברוך הוא מחזיר נשמות לנדניהן נשמתן קשה להן וכו' אלה שתי המימרות עניין אחד ליום העתיד שכתוב "ואלה לחרפות לדראון עולם" ואיך יעלה על לב גורס התלמוד שיאמר ריש לקיש אין גיהנם וכמה ברייתות שנויות בתלמוד בעניין המקום והאש ההם כדתניא בפסחים (נ"ד א') אמר רבי יוסי אור שברא הקדוש ברוך הוא בשני בשבת אין לו כביה עולמית והיו מקשים על רבי שמעון בן לקיש מן הברייתא וסותרין דבריו בתיובתא והוא עצמו רבי שמעון בן לקיש הזכיר בערובין (י"ט א') אור שלגיהנם והלשון עצמו מוכיח שלא אמר "אין גיהנם בעולם" אלא "אין גיהנם לעתיד לבא" אלא שהעניין כמו שפירשתי והדברים כמו שביארנו ועם כל זה גלה לנו הרב זכרונו לברכה דעתו שהוא מאמין בעונש דין וצער יהיה באי זה זמן שיהיה אחרי המות אלא שלא התבאר לדעתו בתלמוד ולא הסתפק ממנו אלא איכות הדין והצער הזה וזה התנצלות לרב ולימוד זכות לחכם גדול וחסיד כמותו זכרונו לברכה ופירוש למימרא שלרבי שמעון בן לקיש שלא תשבש דעת קצת התלמידים או שלא יתלו בה החיצונים שהטינה בלבם.